ריביצקי ואח' נ' לוטן תדמיות בע"מ

פסק דין

בפני תביעתם של התובעים, גריגורי ולוטם ריביצקי, כנגד הנתבעת, חברת לוטן תדמיות בע"מ, בגין עוולות שלטענתם ביצעה כנגדם הנתבעת, של שיגור דבר פרסומת באמצעות מתקן בזק, בניגוד לסע' 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התקשורת").

תמצית הטענות בכתב התביעה

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת עוסקת ביחסי ציבור ומפיצה באמצעות רשת האינטרנט מגזינים מקוונים בשם "מגזין לוטן לכלכלה ועסקים" ו "מגזין לוטן לתרבות ואומנות".

המגזינים, כך נטען בכתב התביעה, כוללים תכנים פרסומיים ושיווקיים, אשר מטרתם המובהקת הינה לקדם את מכירותיהם ופעולותיהם של המפרסמים במגזינים, והם משוגרים ע"י הנתבעת לכתובות דואר אלקטרוני של נמענים רבים, גם כאלו אשר לא נרשמו ולא ביקשו לקבלם- כחלק מאסטרטגיית שיווק אגרסיבית של הנתבעת.

לטענת התובעים, בזמנים הרלוונטיים לתובענה, זו שיגרה הנתבעת לתובעים לא פחות מ־ 9 הודעות

דואר אלקטרוני, למרות העובדה שהתובעים, לטענתם, לא אישרו מעולם לנתבעת, במפורש ומראש,

להוסיף את כתובות הדואר האלקטרוני שלהם לרשימת התפוצה של המגזינים.

על פי כתב התביעה, דברי הפרסומת ששיגרה הנתבעת לתובע מס' 1 נשלחו במועדים הבאים:

20/12/2011, 29/12/2011, 5/1/2012, 11/1/2012, 20/1/2012, 8/2/2012 ו- 20/2/2012;

כמו כן, דברי הפרסומת ששיגרה הנתבעת לתובעת מס' 2 נשלחו במועדים הבאים:

12/2/2012 ו- 20/2/2012.

לטענת התובעים, הם לא הזמינו מעולם את קבלת ההודעות האלקטרוניות האמורות, לא אישרו את קבלתן במפורש מראש ולא נרשמו כמנויים למגזינים אותם משווקת הנתבעת.

עוד לטענתם, מטרתן של כל ההודעות האלקטרוניות האמורות הינה לעודד רכישת מוצרים ו/או שירות ו/או לעודד הוצאת כספים בדרכים אחרות.

התובעים הביאו בכתב התביעה דוגמאות שונות מתוך המגזינים שנשלחו אליהם, וטענו כי שיטת השיווק והפרסום של הנתבעת היא "יצירתית", כלשונם, וזאת בכוונה תחילה ובצורה מתוחכמת - הכל בכדי לעקוף את הוראות החוק האוסרות שיגור מסרים שמטרתם לעודד רכישת מוצר או שירות, או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת.

לטענת התובעים, הנתבעת משתדלת שלא לנקוב בסכומים עבור השירותים והמוצרים אותם היא מפרסמת ומתאמצת על מנת להציגם כמידע כללי ואינפורמטיבי בלבד.

יחד עם זאת, לדידם של התובעים, עיון מדוקדק יותר, מעבר ל"מסך הערפול השיווקי של הנתבעת", כלשונם, מגלה כי מטרת הפרסום של הנתבעת אינה שונה ממטרתם של מפרסמים אחרים.

התובעים הוסיפו כי חוק התקשורת אינו קובע חובה המוטלת על נמעני "דואר זבל" להסיר עצמם מרשימות תפוצה אין סופיות ואת האחריות לאי משלוח "דואר זבל" - מטיל הוא על המפרסמים בלבד.

התובעים הוסיפו כי ביום 9.2.2012 ביקש התובע מס' 1, במפורש, מהנתבעת, לחדול מלשגר לו דברי פרסומת מטעמה, אך למרות זאת התקבלה הודעת דואר אלקטרוני נוספת ביום 20.2.2012.

עוד טענו התובעים, כי גם לאחר הגשת כתב התביעה וקבלתו אצל הנתבעת, הרי שביום 8/3/2012